בן שרה ושמואל, נולד בשנת תרע"ו (1916) בתימן ועלה עם משפחתו לארץ-ישראל בהיותו כבן שש-עשרה. הוא נשא לאישה את חנה ולזוג נולדו חמישה ילדים. למחייתו עבד כנהג משאית בקואופרטיב המשאיות "ספיר".

במלחמת-העצמאות גויס יוסף עם משאיתו לשם העברת דואר. ביום כ"ז בניסן תש"ח (6.5.1948), כשהחמיר המצב בכבישי הארץ, נסעה שיירה קטנה בת שתי משאיות בדרכה מחיפה לתל-אביב, ובאחת מהן נהג יוסף. בדרך בין טירה לעתלית נאלצו שני הנהגים לעצור את רכבם בגלל תקלה באחת מהן. חיילי הלגיון הערבי שעברו באותה שעה בכביש עצרו, לקחו את יוסף לשדה סמוך והרגוהו. הנהג השני ניצל הודות לתושייה שגילה באומרו שהוא ערבי. שיירה יהודית עברה במקום האסון זמן קצר לאחר האירוע ואנשיה העבירו את גופתו של יוסף לבית-החולים הממשלתי בחיפה. הוא הובא למנוחת-עולמים ביום ל' בניסן תש"ח (8.5.1948) בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.

יוסף הניח אישה, שלושה בנים ושתי בנות.